האחים גרים
לפני 231 שנים ב-19 במרץ, נולד הסופר הגרמני ווילהלם גרים, אחיו הצעיר של יעקב גרים, שביחד נודעו בזכות יצירתם המפורסמת מַעֲשִׂיּוֹת הָאַחִים גְּרִים.
האחים גרים קיבצו, עיבדו ופרסמו אסופת מעשיות גרמניות בשנים 1814–1812 תחת השם ‘אגדות לילד ולבית’ Kinder und Hausmärchen.
את האוסף שלהם יצרו בעקבות פגישות עם מספרי סיפורים כפריים בסוף המאה ה- 18.
מבין האגדות הידועות ביותר ניתן למנות את: הנסיך הצפרדע, היפהפייה הנרדמת, לכלוכית – לימים סינדרלה, עמי ותמי – במקור הנזל וגרטל, שלגיה, החלילן מהמלין, פעמונית – במקור רפונזל, כיפה אדומה, עוץ לי גוץ לי – במקור רמפלשטילצקין ועוד.
תרומתם של האחים גרים באיסוף האגדות הללו, קשור בעובדה שכל הסיפורים נוצרו בתקופות קדומות יותר, כשהאנושות טרם השיגה את הכוחות האינטלקטואליים כפי שהם מצויים כיום. בזמנים ההם היתה מעין ראיה רוחית, מצב תודעתי שבין שינה ועירות בו חוו האנשים את עולם הרוח באופן ממשי.
האגדות ברובן הן תיאורי חוויות חניכה במישור האסטראלי ובמישורים גבוהים יותר. מכיון שבני האדם בתקופתנו נסוגים מעולם הרוח יותר ויותר, גדלה חשיבותה של אסופה זו, בעיקר בעבור ילדים.
שטיינר משווה את סיפורי האגדות למעין פרקים מתקופת ילדותה של האנושות, בעידן בו בני האדם היו בתודעה תמונתית, שלב שקדם לתודעה הערה, המתבוננת והמדעית-ביקורתית של תקופתנו. וכשם שהאנושות עברה דרך שלבים שונים, כך גם הילדים עוברים בהתפתחותם דרך אותם שלבים. על כן, מהווים סיפורי האגדות מזון עשיר וחיוני לנפשם של הילדים, במיוחד אם המבוגרים מקריאים אותן מתוך כבוד פנימי למשמעות העמוקה הנוכחת בסיפור.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
