בואך יום הזיכרון התשפ"ב, אנו שוב מונים את חללינו הטריים. אלה שנפלו במערכה המתמשכת על ביטחון המדינה בשירותם הצבאי ואלה הנהרגים בפעולות הטרור המתרגשות על רחובותינו.
לא בכדי נקראים הנופלים במערכה חללים. החלל הנפער בלבבות על לכתם מאיתנו גדול ועצום. אי אפשר שלא לחשוב על מה נלקח ממשפחתו הקרובה, חבריו, הקהילה, העם והאנושות כולה. כל אדם הוא עולם ומלואו.
בבואנו לחבק את משפחות הנופלים אנו אומרים מילים שמנסות לנחם ויודעים שאין נחמה. אנו מביעים השתתפות בצער ויודעים שאין באמת בעולם דרך להקל על הצער הכרוך באובדנו של היקר לנו מכל. ועם כל זאת, אנו מחבקים ואומרים ומקווים שמה שמעבר למילים, יגיע ללבבות של משפחות השכול.
גליה ורן שלנו, גם השנה ולתמיד, אנו שולחים לכם את החיבוק החם שלנו על גיא יקירכם, יקירינו, שנפל במערכה. במפגשים לזכרו, ניתן להיווכח שוב ושוב כיצד דרכו של גיא ז"ל ממשיכה בלבבותיהם של מאות חברים וקרובי משפחה.
יום הזיכרון הוא עוד חוליה בשרשרת המועדים המתחילה בחג הפסח, ממשיכה ביום הזיכרון לשואה, עוברת ביום הזיכרון ומגיעה ליום העצמאות. רצף מועדים המעוררים למחשבה על המהות הפנימית ביותר של הקיום שלנו כבני אדם.
אבקש לסיים בציטוט מחזון הנביא ישעיהו: "… וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.“ (ישעיהו ב', פסוק ד)
דומה ששירי הזיכרון שהולחנו במרוצת השנים הם מהיפים ביותר שיש בזמר העברי. שיר אחד כזה הוא השיר "יורם" שכתבו עלי מוהר ויהודה פוליקר. נכתב לזכרו של יורם ביאלר שנהרג במלחמת ההתשה, ערב יום הזיכרון 1969. https://youtu.be/TqxPm3W06Zc
נורית רוזנגרטן
