ויקטור פראנקל
היום ה-26 במרץ חל יום הולדתו של ויקטור פראנקל רופא נוירולוג פסיכיאטר יהודי וינאי, מייסד הלוגותרפיה. פראנקל שנמנה עם אסכולת הפסיכולוגיה ההומניסטית, נחשב לפורץ דרך באקזיסטנציאליזם כאמצעי טיפולי בפסיכותרפיה.
בספרו הנודע, “האדם מחפש משמעות” שפורסם לראשונה ב-1946 תיעד פראנקל את חוויותיו כאסיר במחנה ריכוז נאצי והתבונן דרכם על הדחף העמוק ביותר של האדם למשמעות, ככוח המסייע להתמודד עם סבל ומצוקה קשים ככל שיהיו.
פראנקל אמנם העריך את תרומתו של פרויד על שהעמיק וחקר את הנפש האנושית יותר מכל אחד אחר אך גם ביקר אותו על עיסוקו ברבדיה הנמוכים של הנפש וצמצום האדם לחלקים אלה, על חשבון החלקים העליונים-רוחניים באדם כמו יכולת ההתעלות, החיפוש אחר משמעות, היכולת לאהוב ושאיפתו להגשמה עצמית. כפסיכולוג אקזיסטנציאליסטי ביקר את התפיסה המכניסטית של נפש האדם, הרואה את האדם כאוטומט של מנגנונים נפשיים, כך ש”האני” אינו אדון בביתו שלו.
פראנקל טען שכאשר האדם המודרני מאבד את התכלית, הוא סובל מתחושת “ריק קיומי”, שבאה לידי ביטוי במשולש של דיכאון, תוקפנות, והתמכרות והוא המקור לכל הבעיות הנפשיות.
פראנקל התבסס על אמירתו של ניטשה “מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה – יוכל לשאת כמעט כל איך”. חלק ממהות הגותו, היתה קשורה ליכולתו וחובתו של האדם לקחת אחריות כהיבט החיובי של החירות. מספרים כי פראנקל הציע שכנגד פסל החירות המוצב בניו-יורק יבנה בחוף המערבי של ארצות הברית “פסל האחריות”.
בציטוט הבא מתוך: “חוויות ממחנה הריכוז” (פרק ראשון בספר ‘האדם מחפש משמעות’) ניתן לחוות את עמדתו הרוחנית הגבוהה לישות האדם:
“מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מהחיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנישאים על ידי החיים – יום יום שעה שעה. ועלינו להשיב לא בדיבור ולא בהרהור – אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה. החיים פירושם בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי הרף לפני כל יחיד ויחיד”.
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
