ג'ורג' אורוול
ב-21 בינואר 1950 הלך לעולמו אריק ארתור בלייר שנודע בשם העט שלו ג’ורג’ אורוול.
חייו הסוערים וחדורי התודעה הפוליטית החלו בהודו, כבן למשפחה בריטית בשירות האימפריה. לאחר שהתבגר באנגליה שב למושבות ושירת במשטרה הבריטית בבורמה, שם פיתח תיעוב לקולוניאליזם הנצלני. רגשות אלה חברו לסלידה שחש מניצול מעמד הפועלים הבריטי וכך התפתחה בו הזדהות פוליטית עם תנועות השמאל הבינלאומי. מבחירה קבע את מגוריו ברובעי העוני, בקרב זונות וקבצנים בלונדון ופריז. בכך ביקש לשרת את אידיאל החירות ומחיקת עולם המעמדות.
ב-1936 התחוללה בספרד “חזרה כללית” לקראת מלחמת העולם השניה. מלחמת האזרחים הספרדית משכה אליה אידיאליסטים מכל העולם, ה”רפובליקנים” בעלי התודעה השמאלנית, מרקסיסטית מצד אחד, והפשיסטים בהנהגת הגנרליסימו פרנקו מן הצד השני. אורוול לחם בשורות הרפובליקנים ואף נפצע, אך עיניו נפקחו אל מנגנוני הרוע והמניפולציה הפוליטית שאף צד לא היה נקי מהם.
התפכחותו מהאידיאל הקומוניסטי לוותה בהתנגדות עזה לסטלין, התקווה הגדולה של השמאל העולמי, שמש העמים שהכזיבה והתגלתה כרוצח המונים חסר מעצורים.
יצירותיו הספרותיות, היו תמיד אלגוריות פוליטיות חריפות ושנונות. אורוול עצמו הודה שכל שרצה הוא להפוך את הכתיבה הפוליטית לאומנות.
חוות החיות” שנכתבה ב-1945, מציגה משל על מהפכה שמחוללות החיות בחווה כנגד בעל החווה העריץ. עד מהרה מתהווים בתוך חברת החיות המהפכנית מעמדות חדשים. העקרונות הנעלים של המהפכה עוברים שינויים על מנת לשרת את המעמד השליט החדש (החזירים…). “כל בעלי החיים שווים, אך יש בעלי חיים שווים יותר”.
ב-1954 עובד הספר לסרט וניתן לצפות בו בשלמותו עם תרגום מובנה בקישור הבא: https://vimeo.com/141289365
ב-1948, שנים ספורות אחרי טלטלת מלחמת העולם השנייה, כותב אורוול את ספרו האחרון והחשוב מכולם – 1984, שוב משל פוליטי הממוקם ב”עתיד” סמלי המורכב מהיפוך ספרות של השנה בה נכתב. בהבנה עמוקה, הנשענת על ניסיון העבר אך מרחיקת ראות עד כדי נבואה של אירועים שעוד יקרו בעתיד, כותב אורוול דיסטופיה על חברה המוחקת את היחיד, חודרת לפרטיותו, ומעצבת את תודעתו על ידי שימוש מניפולטיבי במילים, וצמצום אוצר המילים המיותרות כ”חופש”. סיסמאות המפלגה השלטת: “מלחמה היא שלום. חירות היא עבדות. בערות היא כוח”. אבסורדי ככל שזה נשמע – גם כיום אנו עדים מדי יום לסיסמאות אלה ודומות להן וגם ל”מכבסות מילים” פוליטיות שמנסות להטות את הדיון על פי עמדת הדובר.
אורוול מתאר עולם בו המחשבה איננה חופשית, פשע-מחשבה הוא כל מחשבה שאינה עולה בקנה אחד עם המפלגה ומי שמפקח על חשיבה נכונה היא “משטרת המחשבות”.
המחשבה, המימד היחיד והעיקרי שבו יכול בן האדם להיות חופשי, אף היא הפכה למטרה של משטר עריץ. זהו רוע מסוג חדש, לא כזה שמבקש לחסל את אויביו, אלא לשטוף את מוחם ולאלץ אותם לאחוז בעמדותיו.
אורוול, כישות שוחרת חופש, ביקש להציב בפנינו תמרור אזהרה בפני משטרים המבקשים למחוק את האינדיבידואליזם, מטפחים פולחן אישיות ומעצבים את התודעה של הציבור על פי צרכיהם. נדמה שאפילו אורוול לא יכול היה לדמיין עד כמה ספרו מתאר אירועים היסטוריים אמיתיים שיתרחשו שנים רבות אחרי מותו – התיאור של ילדים כמלשינים על הוריהם בפני המפלגה והריכוז של פושעי מחשבה במחנות לחינוך מחדש כפי שקרה בקמבודיה בשנות ה- 70 של המאה העשרים. [קישור: מן הסרט “שדות הקטל” על קמבודיה, https://youtu.be/xhf6K9_ort4] או שיטת ההאזנה, ההלשנה והחדירה לפרטיות ככלי משחק פוליטי במזרח גרמניה באמצעות משטרת השטזי. [קישור: מן הסרט “חיים של אחרים” – גרמניה המזרחית https://youtu.be/1kYNK5PjoZ0]
לבסוף, ה”אח הגדול” העדכני לימים אלה – הרואה ושומע הכל דרך ה”שובל הדיגיטלי” שאנו משאירים מאחורינו באמצעות מכשירי הטלפון החכמים, חיפושי הגוגל והאתרים שאנו גולשים בהם. תם עידן הפרטיות. אנו חשופים לגמרי בפני “אלוהי האינטרנט” והתאגידים הגדולים השולטים בו. גוגל, פייסבוק ודומיהם מעצבים את תודעת ההמון, ויודעים מראש באמצעות ניתוח Big Data מה נחליט ומה נחשוב, עוד לפני שאנו עצמנו מודעים לכך.
אתגר אמיתי חדש שמספקים הזמנים המודרניים לרוח האדם החופשית ולאינדיבידואלים שאנו מבקשים להיות.
בשנת 1984, הופק הסרט 1984 בצבעים קודרים וזכה להצלחה רבה. באותה שנה יצא תאגיד Apple עם מחשב המקינטוש שלו, והשתמש בדימויים מתוך הסרט בסרטון הפרסומת המפורסם שלו. [פרסומת אורנג’ – 1984 https://youtu.be/axSnW-ygU5g]
אורוול העניק לנו את “חדר 101″ – חדר החקירות בו לכל נחקר מותאמת שיטת חקירה על פי פחדיו העמוקים ביותר, את ה”אח הגדול” – שהפך שם נרדף לכל חדירה לפרטיות והעניק את שמו לתכנית ריאליטי מציצנית במיוחד, ואת “משטרת המחשבות” – מונח הממחיש את האבסורד שבהגבלת חופש המחשבה.
האח הגדול, פרי דמיונו של אורוול יישאר בזכרוננו כסמל לעריצות המשתמשת בהמונים וצופה ומפקחת עלינו שלא נוכל להיות מי שאנו באמת, ואילו ג’ורג’ אורוול יישאר בזיכרוננו כמי שצפה על ה”אח הגדול” והזהיר אותנו מפניו.
ימים טובים
נורית רוזנגרטן
