ברנרד ליווכוד
ב-2 בספטמבר חל יום הולדתו של ההולנדי רב הפעלים, ברנרד ליווכוד, שלו זכויות רבות בעולם האנתרופוסופי ומחוצה לו, ופועלו וכתיבתו בתחומי החינוך קנו לו שם עולם.
ליווכוד היה אחד מהוגי המחשבה שהובילה לייעוץ הביוגרפי ולפסיכותרפיה האנתרופוסופית בשנות ה-70 של המאה הקודמת. אין ספק שלביוגרפיה האישית שלו ולהיותו רופא היה משקל מכריע ביכולתו להתבונן בחייו ולמצוא בכתבי שטיינר את ההבנה הרוחנית שהובילה לפיתוח הפסיכותרפיה האנתרופוסופית. ליווכוד הקדיש שלוש שנים ללמד קבוצת פסיכולוגים ופסיכיאטרים, את מה שהיווה חלק מייסודה של הפסיכותרפיה האנתרופוסופית, במקביל להוראה של קבוצת אנשים שיצרו את ההתחלה של היעוץ הביוגרפי.
הוא נולד ב-1905, בעידן הקולוניאלי, במושבה ההולנדית סומטרה שבאינדונזיה ושם חי עד שנות בגרותו. כ”ילד טבע” בסומטרה, חווה את העולם באופן שונה מאד מילד אירופאי. שם נחשף לא רק לטבע במלוא עוצמתו, אלא גם לתרבויות אחרות ולרעיונות רוחניים מהמזרח.
בהיותו בן שנתיים, חלה ליווכוד יחד עם 7 ילדי שכנים, בכולרה קטלנית. זוהי מחלה חיידקית במערכת העיכול בה הדם הופך סמיך ביותר, ובכך בהיבט הרוחני ניתן לראות שהוא מציב בפני ה’אני’ את ההתנגדות הדרושה לשם פיתוח נוכחות ארצית חזקה.
רק שניים מתוך שמונת הילדים נותרו בחיים, וברנרד היה אחד מהם. החל מגיל שלוש הותירה המחלה בגופו של ליווכוד שיתוק. ליווכוד חווה אירוע בגיל 3 שהיה עבורו אירוע מכונן ויצר בתוכו את כוחות הרצון ללכת. היה זה בעת סירובה של אימו לקחת אותו על ידיה, כיון שנשאה את אחותו התינוקת בזרועותיה. ליווכוד חש כאב עמוק שהותירוהו מאחור, דבר שיצר בו דחף עצום ללמוד ללכת. והנה בהיותו בן 4 למד להלך מחדש! ליווכוד סבל עוד שמונה שנים נוספות מהשפעות השיתוק וממוגבלות, מה שגרם לו התכנס לתוך עצמו ולהחיות את עולמו הפנימי.
ליווכוד סיפר על חלום ששב וחלם פעמים מספר בגיל ארבע. בחלום הופיע מקדש עץ בראש גבעה עליה חש רצון עז לטפס. בחלוף השנים, כשהיה בן 18, בעת ביקור באירופה, שמע משוויצרי שפגש, על מקדש עץ שנבנה על ידי אומנים רבים. ליווכוד חש ריגוש גדול נוכח התיאור שככל הנראה התייחס לבניית הגיתאנום. הרגע הזה (שהתרחש במחזור ירח ראשון), היה המפגש הראשון שלו עם האנתרופוסופיה והוא נצרב בזיכרונו של ליווכוד כאירוע משמעותי.
שלוש שנים מאוחר יותר, בזמן שהיה סטודנט לרפואה נתקל בספר של איטה וגמן ורודולף שטיינר “קוי היסוד להרחבת אמנות הריפוי”, שהותיר בו רושם עז. רק בגיל 23 הגיע לגיתאנום והחל בדרכו האנתרופוסופית באופן פעיל – ארגון כנס נוער אנתרופוסופי בינלאומי, הקמת “בית השמש” בהשראת איטה וגמן לטיפול באנשים פגועים והתמחות ברפואת הנפש ברוח האנתרופוסופיה.
בתקופת הכיבוש הנאצי, הוסתרו לפרק זמן ב”בית השמש” ילדים יהודיים. כשהיה בגיל 37 (מחזור ירח שני) במהלכה של מחלת השנית, הוא קדח מחום וחווה חוויה חוץ גופית, במהלכה, ראה מראות ברורים משדה הקרב שליד העיר אומן שבאוקראינה. הוא חווה את המתרחש דרך עיני חייל גרמני גוסס עד רגעי המוות שלו, כשהגיע אליו “אור גדול”. עולם הרוח נפתח עבורו באופן חזק. לצד המציאות הגשמית הוא פגש את הישויות הרוחיות ומציאות רוחית חדשה.
אחרי המלחמה גייס את ניסיונו הארגוני בניהול “בית השמש” והבנתו האנתרופוסופית ופיתח שיטת ייעוץ ארגוני שמתייחסת לארגונים כישויות מתפתחות, בדומה לבני אדם עם מחזורי חיים ושלבי התפתחות
מורשתו של ליווכוד נוגעת בתחומים רבים, אך דומה שבהולנד ייזכר בעיקר בזכות עבודתו החינוכית, כראש הועדה לשינוי מערכת החינוך בסוף שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים. מאז פעל כיו”ר ועדה ממשלתית שעסקה ברפואה אלטרנטיבית.
בהיותו בן שמונים ושבע חצה ליווכוד את הסף, והשאיר אחריו מורשת עשירה בתחום הטיפול, החינוך והעשייה החברתית. חייו היו רצופים משברים מפנים ומחוץ. אך כל אלה לא החלישו את כוחו לרגע לדבוק ברצונותיו ולהגשים את ייעודו.
בספרו ‘האנתרופוסופיה במאה העשרים’ כתב: “היחיד עשוי כמובן לשאול את עצמו: ‘מהו כוחי, שאוכל לשנות באמצעותו את המצב הקיים?’ עלינו לזכור כי לא כמות האנשים קובעת, אלא האיכות המוקרנת מהם וממעשיהם”.
אני מזמינה אתכם לאמץ משפט זה בימים אלו, ולהחזיק את התקווה בעבור כולנו בעשייה של כל אחד מאיתנו.
אסיים בשירה של רחל חלפי – כימהון
“והיה בי כימהון
ולא היה בו סף
סף להיעצר
לא היה בו
וסף שלווה
לא היה בו
ועשיתי בי
ספים ספים
להעצר ולראות
וגילפתי בי
מדרגות מדרגות
לראות שמים
וקרן שלוה נגעה בי”.
ימים טובים
נורית רוזנגרטן