בחזרה לספסל הלימודים תשע"ט
גם השנה תאחז בכולנו תחושת חגיגיות כשנראה את התלמידים צועדים אל בתי הספר.
נתבונן בחיוך בילדי כיתה א’ האוחזים ביד נרגשת את יד הוריהם וניזכר, כמו ההורים, ביומנו הראשון בלימודים.
נאחל לכל הילדים, קטנים וגדולים, שיזכו במחנכים נפלאים, שיאפשרו להם חוויה חינוכית אנושית, ליווי חם ואוהב, הוראה שתאפשר לימוד מתוך השראה, כך שיגדלו להיות “בני אדם” במלוא מובן המילה.
אומרים שלכל תלמיד מגיע מורה שיאמין בו וביכולותיו.
זו איננה משימה פשוטה כלל וכלל, ואין לה משנה סדורה. המחנך צריך לעמוד שם בכל יום ולסלול את דרכו מחדש מול כל ילד ומול הכתה כולה. מה שיכול לסייע בידיו הוא הבנת תמונת האדם העומדת בבסיס העשייה החינוכית והבנה עמוקה של משמעותה הרוחנית של תקופת הילדות בחיי האדם.
בתקופתנו המשופעת טכנולוגיה קיימת הסכנה של “אובדן הילדות”, כפי שכינה זאת ניל פוסטמן בספרו הפונה להורים ולמחנכים. הספר שופך אור על התמודדות עם התופעות המודרניות ועד כמה עלולות הן לסכן את התפתחותם התקינה של הילדים.
“מחנך, חשוב שתהיה לו התלהבות בעבודתו בכדי שיוכל להיות מורה אמיתי” אומר לנו שטיינר בהרצאתו למורים ב-1923. “התלהבות זו מדבקת, ורק היא יכולה לחולל פלאים בחינוך. ילדים נענים בחפץ לב להתלהבות. ההתלהבות היא היחידה שמסוגלת להשיג משהו והיא זו הניצתת על ידי העניין החי שלנו עצמנו בנושאים שאנו חייבים לעסוק בהם בכתה.”
בעברית המילה “התלהבות” מכילה בתוכה את הלהבה הבוערת שיכולה להצית לבבות…
עוד תובנה עמוקה שתורמת לנו שפתנו הנפלאה: החינוך והחניכה באים מאותו השורש. החניכה משמשת לתיאור מערכת יחסים המכוונת להתפתחות אישית בין מדריך בעל ניסיון למתלמד (מה שבאנגלית יכונה (Mentorship) והן לטקס חניכה שעובר אדם, אשר מעביר אותו למצב תודעתי חדש, או שיוך קבוצתי חדש, או התקדשות במלוא מובנה (מה שבאנגלית יכונה (Initiation).
בעת העתיקה, ביוון, כללו הלימודים בבתי הספר חינוך לחשיבה, מדעים ואומנויות, ספרות, שירה, חשבון ונגינה. חכמי אתונה, הבינו שיש להעשיר גם את נפש התלמיד כדי לחנך את דור העתיד של אתונה.
רותי ויטל גלעד כתבה על אותו עניין:
“אָרִיסטְוֹ אָמַר
שֶׁלְּחַנֵּךְ אֶת הַמַּחְשָׁבָה מִבְּלִי לְחַנֵּךְ אֶת הַלֵּב,
זֶה לֹא לְחַנֵּךְ בִּכְלָל.
כָּל יַלְדוּתִי יָשַׁבְתִּי בְּכִתּוֹת,
סְבִיבִי מְבֻגָּרִים הָעֲמֵלִים לְחַנֵּךְ אוֹתִי,
וְלֹא יָדְעוּ שֶׁדַּוְקָא לִבִּי כָּמֵהַּ לִלְמֹד.”
למרות שתפקידו של המורה חשוב מאין כמוהו, כמבוגרים איננו מוקירים תמיד את תפקידם של מורינו ומחנכינו. לעיתים קרובות אנו חסרים את הכרת התודה על מה ועל מי שהפכנו להיות הודות לחינוך שקיבלנו. זה קורה כי הנפש האנושית לא תמיד מבינה את משמעות החינוך, ואלו כוחות הוא מעורר בילד שיהפוך למבוגר.
נאחל לכל תלמיד, מורה שיאמין בו ויורה לו את הדרך, כזה שהוא ייזכר בו בערגה בבגרותו.
נאחל לכולנו שנה פורייה ונפלאה. מי ייתן ואנו, מורים והורים, נעשה עוד צעד בהתפתחות האישית שלנו למען ילדנו.
שלמה בר ולהקת הברירה הטבעית, שרו על היום הראשון ללימודים בכפר טודרא שבלב הרי האטלס במרוקו. איך לקחו את הילד בן החמש, חתן השמחה, כתבו על לוח בדבש את כל האותיות, מא’ ועד ת’, ואמרו לו “חביבי, לקק!” והייתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש.
שתהיה לכולנו שנה מתוקה – https://youtu.be/SCAktO-IcgY
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
