באנו חושך לגרש
הערב ינצנצו בחלונות המוני בתים בישראל ובעולם אורות קטנים, נרות ראשונים בחנוכיות שיגבירו את אורן מדי יום בשמונת ימי החג. ילדים ישחקו בסביבונים שהלכו והשתכללו במרוצת הדורות והמוני אנשים ינהלו מאבק פנימי עם עצמם וישבעו שהשנה הם יגבילו עצמם רק לסופגניה אחת או שתיים או שלוש…
במשב הרוח החגיגי שלנו אתייחס לכמה מסממני החג – האור, הסביבון והחניכה – שמו המיוחד של החג ששורשו ח.נ.כ מרמז על התחלה מחדש, חניכה ושינוי – Initiation.
“בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום… ויאמר אלוהים יהי אור, ויהי אור”.
התנ”ך מלמדנו שהחושך קדם לאור ובריאת האור סימלה את ראשית הסדר האלוהי. מאז מזוהה האור עם הטוב והרצוי והחושך מסמל את הכאוס והרוע. כשנמצאו מגילות ים המלח נמצא בהם טקסט המדבר על “מלחמת בני אור בבני חושך”. הרעיון הזה עובר כחוט השני בתרבויות רבות. במצרים העתיקה השמש הועלתה לדרגת אל ממש ובפרס העתיקה התפתחה לה דת הזרתוסטרא, שהעמידה את השמש מעל כל שאר הבריאה. בחג החנוכה אנו מוצאים את השַמָּש, שנמצא בלב-החנוכייה ובו משתמשים להדלקת שאר הנרות כביטוי לשֶמֶש החיצונית.
בהדלקת הנרות אנו לוקחים חלק סמלי בהגברת האור בעולם.
בלב החשכה הקוסמית של החורף, נהוג להדליק חנוכיות ולשים אותן בחלון, כך שיאירו את הבית אך גם את החוץ.
הדלקת הנרות מסמלת גם את כוחה של הנתינה – הנר המדליק מעלה אור בנר האחר ואורו לא מועם. “זה מקבל וזה לא חסר”. כך יכולים אנו, כמטפלים וכבני אדם להצית אור בנשמתם של אנשים אחרים ובכך גם להתעצם בעצמנו. הבעל שם טוב, מייסד החסידות, אמר ש”גם אור קטן מסלק חושך גדול”.
בטקסי הדלקת המשואות מתנגן לו שיר שאת מנגינתו כולנו מזהים, אך מעטים מקשיבים למילותיו ה”חתרניות” ששמות את האדם במרכז ושמות בפיו ובמעשיו את האמירה “ויהי אור!”:
מילים: אהרון זאב
לחן: מרדכי זעירא
אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים
בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים.
זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ
וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ
הַצָּמֵא לָאוֹר–
יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ
לָאוֹר וְיָבוֹא!
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ–
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
לָעֵמֶק הָלַכְנוּ, הָהָרָה עָלִינוּ,
מַעַיְנוֹת הָאוֹרוֹת
הַגְּנוּזִים גִּלִּינוּ.
נֵס לֹא קָרָה לָנוּ–
פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.
בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם–
וַיְּהִי אוֹר!
האם אתם זוכרים את עצמכם כילדים מסתובבים במקום, ידיכם פשוטות לצדדים ואתם מתמכרים לתחושת הסחרור? התבוננו בילדים הקטנים הנשכבים על הרצפה ונהנים מתחושה כמו חוץ-גופית. לרגעים אחדים נדמה כאילו הם מרכז העולם והחדר סובב סביבם. את תחושת ההתעלות הזו מתרגלים דרוישים סופיים, בריקוד טקסי בו הם סובבים על צירם כסביבונים אנושיים עד שמגיעים הם להתרוממות הרוח המיוחלת. אל תנסו את זה בבית ?
ולסיום כמה מילים על “חנוכת הנפש” – החניכה. שמו של החג קשור בחנוכת בית המקדש שערכו החשמונאים כשגאלו את בית המקדש ואירע להם נס פך השמן. חנוכת הבית מסמלת את סיומו של תהליך ויציאה לדרך חדשה. כיום עושה לו האדם המודרני מקדש בפנימיותו ובכך נהיה אחראי על תהליכי החניכה שלו עצמו.
אני מאחלת לכולנו שבתינו יתמלאו באור גדול, שנדע להעניק מאורנו לזקוקים לכך – שהם יקבלו ואנו לא נחסר, כמו הנרות השמשים שמשרתים את שאר הנרות בהדליקם אותם.
קישורים להנאתכם:
שיהיה לכולנו חג אורים שמח
נורית רוזנגרטן