חג החנוכה, חג האור, נושא השנה משמעות נוספת ועמוקה. בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, כשענני כאב ואי-ודאות מכסים את שמי חיינו, אורם הקטן של נרות החנוכה הופך לסמל של תקווה, אמונה והתחדשות.
הערב נדליק נר ראשון. זהו רגע המסמן לא רק את תחילתו של חג, אלא גם נקודת ציון במסע הפנימי שלנו. חנוכה נחוג בסמוך ליום הקצר בשנה, ה-21 בדצמבר, שבו החושך מגיע לשיאו – ומאותו רגע, האור הולך וגובר מדי יום, כמו נרות החנוכייה שלנו.
המחזור הטבעי הזה משקף את המסע הנפשי של כל אחד ואחת מאיתנו – מסע של חושך ואור, בפנים ובחוץ, אצל כל אחד בנפרד ואצל כולנו יחד. חג החנוכה מזמין אותנו לא רק להדליק נרות בחלון, אלא גם להדליק נרות בחלונות הנפש. כל שבר, כל אתגר, כל צל בדרכנו – מזמין אותנו לגייס כוח, אמונה ויכולת "ליילד" מתוכנו אור חדש.
השנתיים האחרונות היו רצופות שברים כואבים וחושך סמיך. כמו מכת חושך במצרים, שבה "איש לא ראה את אחיו", כך חווינו קרעים עמוקים בעם, ואז פרצה המלחמה הארוכה בתולדותינו, שעדיין לא תמה. מלחמה בחוץ ומלחמה בפנים, כאב של משפחות, געגוע לחטופים ולחטופות שעדיין שם, באפלה.
כיצד נישיר מבט לחושך מבלי לשקוע בו? איך אפשר למצוא בתוכנו אור פנימי שלא ייכבה מול רוחות הזמן המאיימות?
ימי החנוכה חופפים לתקופת 12 הלילות הקדושים. זמן מיוחד ומקודש, המצוי בין עבר לעתיד, עת להטמנת זרעים חדשים. בלילות החשוכים הללו, השמש הרוחנית הזוהרת מתוך כדור הארץ, מעניקה לו שקיפות ומאירה הכל מבפנים.
רודולף שטיינר קרא לנו להיות ערים וקשובים במיוחד בתקופה זו. כל מחשבה, מעשה או כוונה שאנו זורעים בליבנו בימים הללו, נושאים עמם משמעות עמוקה לכל השנה הבאה.
עבודת האור אל מול החשכה מתרחשת כאשר מסתורין ה'אני' העילאי מאיר את הנפש. האור האותנטי שלנו הוא תמיד תוצאה של עבודה פנימית, של התמודדות עם הצל ושל גילוי האמת הפנימית שלנו.
חיים נחמן ביאליק מתאר בשירו את המאבק הפנימי אל האור:
לא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
אני מזמינה את כולנו, בימים משמעותיים אלה למצוא את תחושת האחריות והמאמץ הכרוכים בגילוי ובפיתוח האור הפנימי, לזהות את הניצוץ הייחודי שבנו, ולהעצים אותו – עבור עצמנו, עבור הסובבים אותנו, ועבור העולם כולו.
ויהי אור!
חג חנוכה שמח ומואר, מלא בתקווה, חום ואהבה.
שנזכה לבשורות טובות בחג האור.
נורית רוזנגרטן
שנזכה לבשורות טובות בחג האור.
נורית רוזנגרטן
