אוריתמיה מרפאת
אומנות האוריתמיה, היא יצירת הרוח המוליכה את האדם לעצמו. באוריתמיה ניתן לחדור לעומק הקשר הקיים בין הישות האנושית לבין הישות הקוסמית מכיוון שהאדם עצמו משמש לה ככלי. באדם מתגלים אותם כוחות וצורות אלוהיות של תנועה המתגלים ביקום ובטבע, אך הם נחבאים מחושינו הפיזיים היות והם שייכים לעולם האתרי, באוריתמיה – תנועות אלה הופכות גלויות לעין באמצעות התנועות של גוף האדם.
אחר אימון באוריתמיה, מִתְחיה הגוף הפיזי, מתוך שבמשך זמן מסויים הוא נע בתוך החוקיות של האתרי. ליתר דיוק, החלק בגוף האתרי שמתאים לתנועה המתבצעת, יכול במשך התרגול להשתחרר מפעילותו הכבולה לפיזי. דרך כך מתרחשת מעין התרוממות של כל הישות האנושית לרמה אחרת. במהלך האוריתמיה – לעיתים חש האדם קל יותר וקשור לכוחות ההזדקפות. לאחר האימון – אנו שוב שייכים לאדמה, אבל כעת הרבה יותר חדורים כוחות חיים.
באוריתמיה לומדים את הכוחות המעצבים של צלילי הדיבור הבודדים, ודרך התרגול מתעצמת ההכרה, בהדרגה, לידי חוויה. כשמתרגלים אוריתמיה מרפאת, מחזקים את הכוח האבטיפוסי הבריא של הצליל. כאשר מדברים, אזי הגרון משקף, כלומר משחרר תנועה מסויימת מאוד בגוף האתרי. כאשר יוצרים מילה, צלילי הדיבור עוברים מהר מאדם אחד לשני, בהתאם לשפה. המחווה העוטפת של “B”, ההתרחבות ועוצמת הגידול המתמיד של “L”, ההתגלגלות והרטט של “R”, הם יוצרי השפה של העולם האתרי היורד ושוטף, המונח מאחורי העולם הקפוא של החושים. “הגוף האתרי רוקד” אומר שטיינר. במובן מסויים בזמן הדיבור מתרחשות שתי לידות: מתוך הפנימי החבוי נולדת ישות חושית – השפה הנשמעת, וישות על חושית – התנועה האתרית. שתיהן קשורות זו בזו בצורה אינטימית ביותר.
על מנת להתקרב להבנת האתרי, עלינו להיות בעצמנו בתנועה מתמדת, עלינו לוותר על נוחיותנו הפנימית, יש לחיות את הקשרים האנטומיים באדם מתוך תנועה פנימית. בחלקו העליון של הגוף האתרי פועלים יותר כוחות מעצבים, ובחלקו התחתון יותר כוחות מזינים, אקטיביים, המביאים לידי זרימה. גם בשפה ניתן להכיר בקוטביות זו בשתי קבוצות הצלילים – התנועות והעיצורים. התנועות קשורות לכוחות העליונים המעצבים, והעיצורים לכוחות התחתונים הדינאמיים. דרך התנועות מתגלה יותר הפנימיות, דרכן מהדהדת הנפש. העיצורים הם יותר מגוונים. כשהם פועלים יחד עם התנועות, ביכולתם לתת לתנועות יותר אש, או לעכב ולכבול אותן. לתנועות יש השפעה מעצבת ברורה, הן מחברות את האדם אל עצמו. להבין את עולם העיצורים דרוש מבט לתוך פעילות החיים של האדם.
באורגן בריא התנועות הקוסמיות משוקפות באופן הרמוני ופועלות באופן בריא על האדם. אצל חולה התנועות יכולות להיהרס, להתעוות, להתכווץ, לקפוא, להיטלטל ולצאת משליטה. תפקיד האוריתמיה המרפאת הוא לגשר בין התנועות הלא סדירות של גוף חולה לאידיאל הבריאות ולתנועות הבריאות של הטבע הקוסמי, וכן לעבד את מחוות הקול ככל שאפשר בגוף האתרי כך שיעבדו על התנועות שלא הסתגלו אצל החולה.
הגוף האתרי מתווך בין הגוף לנפש. הגוף האתרי זקן יותר ומלא חוכמה יותר מהנפש. הוא משקף כביכול נטיות חולניות של הנפש. במסגרת האוריתמיה המרפאת, מועלית התרחשות נסתרת זו בהדרגה לתודעה הערה. בלי כל ספק מעודדת האוריתמיה המרפאת את הידיעה העצמית. ככל שאנו מוכנים יותר להיענות לקריאה – דע את עצמך, כך מבשילה יותר הנפש שלנו, וכך סובל גופנו פחות מהפרעות. באוריתמיה מרפאת, לא מנסים ליצור מצב נגדי למצב החולה, אלא לגרום למחווה המוגזמת של הגוף לחזור למידתה הנכונה, כלומר לעצב את אותה התנועה מחדש. כשהאדם חולה במחלה כלשהי, אזי הצורות התואמות לאב הטיפוס הרוחי שלו נפגעות. כאן בעולם הפיזי הן משתנות. עלינו לחזור לאותן תנועות בראשיתיות אשר יצרו את האדם ובכך לעזור לאדם החולה. בכך עלינו להתייחס לאוריתמיה כאמנות הריפוי. “העניין הוא שכל אחד יעורר את האומן שבתוכו. לכל אמנות ספירה אינדיבידואלית משלה, ומי שלא מכיר ספירה זו ומבין אותה, לעולם לא יהפוך לאומן” נובאליס.
באוריתמיה מרפאת, אנו מחזקים את היכולת להשתנות. האומץ לשנות את עצמנו – הוא הדחף המניע לאוריתמיה מרפאת. כדי להיחשב לאוריתמיסט אמיתי הלך הנפש שחייב לשרור הוא – התחושה של הקשר בין האדם לכוחות האלוהיים.