אהבה בימי קורונה
את שמו של הפוסט שאלתי מספרו הנודע של גבריאל גרסיה מארקס, שגם עובד לסרט – “אהבה בימי כולרה”.
מגפות היו תמיד, ואולם נגיף הקורונה זכה להופיע בעידן תקשורתי מאין כמוהו, ו”יחסי הציבור” להם הוא זוכה, הינם לאין שיעור טובים מאלה של כל מגפה שקדמה לה. בעידן המודרני, לא ניתן להגזים בחשיבותה של התקשורת, אבל חשוב להיות ערים להשפעתה עלינו. התקשורת מזינה אותנו במידע חדשותי, אך ניזונה בעצמה מהפחד וגירוי החושים שהיא חייבת לייצר על מנת שנמשיך ונצרוך אותה ממהדורה למהדורה.
לזכותו של וירוס הקורונה ייאמר שהוא מלמד אותנו צניעות. ווירוס מיקרוסקופי השבית ציי מטוסים ברחבי העולם ומאיים על הכלכלה הגלובלית. האדם שכבש ברגל גסה כל חלקה טובה על פני האדמה, נאלץ להכיר במגבלות הידע והכוח, לעצור את מרוץ המודרנה, להתכנס לשבועות אחדים ו”לעשות חושבים”. הווירוס לא מכיר בגבולות, הוא לא מבחין בין ערבי ליהודי, עשיר ועני – אבל בחסד מופלא שעדיין לא ברור די צורכו – הוא לא פוגע בילדים ותינוקות עד גיל 9 אשר שרויים בתודעה אחדותית.
אני מבקשת לשתף אתכם בדברים שאמר רודולף שטיינר באחת מההרצאות לרופאים בדיוק לפני 100 שנים, אודות הפחד מפני מגיפה [הרצאה GA312 1920]:
“כשאתה לא יכול לחשוב על שום דבר אחר מלבד הפחד מהמחלות שמתרחשות סביבך במגיפה, ומחשבות הפחד מלוות אותך בשוכבך לישון בלילות, אז נוצרים בנשמתך דימויים לא-מודעים ודמיונות חדורי פחד. זה כר פורה לחיידקים פתוגניים לקנן, לשגשג ולמצוא שטח גידול נעים.”
גב’ הנרייטה דקרס, ממייסדי הפסיכותרפיה האנתרופוסופית בעולם, כתבה בהקשר לציטוט הנ”ל כי, כשאנו חווים פחד הוא גורם לכיווץ של האזור האמצעי של האדם, כלומר אזור הלב-ריאה, ואז הופך איזור זה רגיש ופגיע במיוחד, בו יכולים זיהומי ריאות נגיפיים להתיישב ביתר קלות. הריאות הן האיבר, שבאמצעות פעילות השאיפה והנשיפה, אנו מכניסים ומוציאים את העולם החיצוני פנימה. האוויר שאנו נושמים משותף לנו ולזולתנו, בני האדם ושאר היצורים על פני האדמה. יסוד הפחד הפך בתקופה המודרנית נפוץ מאד. לכולנו יש פחד מכישלון, מפיטורים, מזרים, מהלא נודע, מבדידות, פחד משינויים, פחד כלכלי, פחד פוליטי, פחד שהילד שלי לא יהיה מה שציפיתי, פחד מהמוות ועוד. הפחד יכול לפגוע בחשיבה, ברגש וברצון ומתוך כך אפשר לראות כיצד הוא גורם להתכווצות ולקור לא רק בנפש, אלא גם ברובד הגופני. הקור מרחיק את נוכחות ה’אני’ מהגוף הפיזי, מחליש את המערכת החיסונית, ומאפשר לכל נגיף זעיר להשתלט עליה.
כולנו מכירים את תחושת ההתכווצות והמחנק שאנו חשים במערכת הלב-ריאה שלנו בזמן שמתעורר בנו פחד. אנו יודעים שעלינו להסדיר את הנשימה ולשאוף אוויר מלוא הריאות. כך במישור הפיזי. ואילו במישור הנפשי – עלינו למלא את ליבנו בתקווה, ביטחון, להתחבר לחמלה עצמית וחמלה לזולת, להתלהבות, לעניין באחר ועניין בתכנים רוחניים שמעירים את האידיאות בתוכנו. שהלב שלנו יגרש את חשכת הפחד ונמצא את האומץ לגעת זה בזה בנפש, בכוח המדבק והמרפא של האהבה.
בסימן פורים, “ונהפוך הוא” – אני מאחלת לכולנו שנמצא בליבנו אהבה דוקא בימי הקורונה. שהקורונה תשוב ותהיה רק שם של בירה מקסיקנית. שיהיו אורה ושמחה וששון ויקר.
ולכל היושבים בבידוד, קחו את הזמן להתבוננות פנימית ולהתפתחות. להיות בבידוד אין משמעו להיות בודד.
חג שמח,
נורית רוזנגרטן
