אביב
“אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁבָּא אָבִיב?
מִסְתַּכְּלִים סָבִיב סָבִיב
וְאִם רוֹאִים שֶׁאֵין עוֹד בֹּץ בַּשְּׁבִילִים
וְאִם רוֹאִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ הַמְּעִילִים
וְאִם פָּרָג וְגַם חַרְצִית
לִכְבוֹד הֶחַג קִשְּׁטוּ אַרְצִי
אָז יוֹדְעִים שֶׁבָּא אָבִיב”
(דתיה בן דור)
שאנו מביטים סביב אכן הכל פורח ומלבלב, הימים הולכים ומתארכים ואנו מרגישים טוב יותר. מזג האוויר אידיאלי, כבר לא מאד קר אך עדיין לא מדי חם. האביב מביא לנפש תחושת התחדשות, התעוררות ותקווה. רשמי החושים מעירים אותנו דרך מראות טבע יפים, פריחה מיוחדת בשלל גוונים וריחות משכרים.
ומהי משמעות האביב מנקודת מבט רוחנית?
הטבע פונה אל האדם במשלים וסמלים וכל דבר שנחשף לנו בטבע אינו אלא סמל לעולם הרוחני שמאחוריו.
אם ננסה להשוות בין ריתמוס השינה והערות באדם לריתמוס עונות השנה בטבע, לאיזו עונה תתאים השינה ולאיזו עונה הערות? רבים ישיבו באופן טבעי כי האביב קשור להתעוררות בבוקר, כי באביב הטבע מתעורר לחיים, והסתיו קשור לערב, לכניסה לשינה כי זה זמן קמילתם של הצמחים.
אבל זו אינה אלא השוואה חיצונית בלבד ולכן טעות ביסודה.
מה באמת מתרחש כאשר אנו הולכים לישון בלילה? הגוף האסטרלי וה’אני’ נסוגים ומשאירים את הגוף האתרי והפיזי במיטה למשך הלילה. זה קורה כך מאחר ובמהלך היום, אנו שוחקים את גופנו הפיזי והאתרי באמצעות התודעה הרגילה שלנו, וכך אנו מוצאים עצמנו בסוף היום מאד עייפים וזקוקים לשינה. ידוע לרפואה הקונבנציונלית שאדם שלא יישן עשרה ימים, לא יוכל לחיות. אנו נוהגים לומר בסופו של יום מתיש: “אני מת מעייפות”. העייפות היא עדות לכך שהגוף הפיזי והאתרי שלנו נשחקו. ואז, במהלך השינה בכדי להתאושש, עוזבים האסטראלי וה’אני’ את הגופים התחתונים, ואלה מתחילים להתחדש ולהזרים כוחות חיים. אפשר לומר שהגוף האתרי (ששייך לממלכת הצומח) מתחיל לפרוח ולהנץ בזכות עזיבת התודעה במהלך השינה. לכן בואו של האביב הוא זמן ההליכה לישון, הרדמות מבחינה רוחנית, המאפשרת את הכושר להתחדשות מבחינת כוחות חיים.
…ועדיין עלינו להיות זהירים בהרדמות זו, שלא ללכת שולל אחרי כשף החושים המעוור. עלינו להיות ערים לפיתויים החושיים העומדים לשכר את התודעה בשלל גוונים וריחות.
באביב, ישויות אהרימניות, מתמלאות תקווה שבעזרת הגשם האסטראלי האביבי יוכלו להפוך את האדמה לישות מונפשת תחת שליטתם הם, ובמקביל מקוות הישויות הלוציפריות לקלוט את האתרי האנושי לתוך ישותן. ולכן דוקא באביב, נתון האדם בסכנה ליפול קורבן לישויות אלה יותר מבכל עונה אחרת.
אנו יכולים לשים לב לקולות שבתוכנו שמתעוררים דווקא באביב ולוחשים לנו להישאר באיזור הנוחות, לא להתאמץ יתר על המידה, להרפות קצת מההתפתחות. דוגמא לכך ניתן לראות למשל בבתי ספר בהם תלמידים, גדולים כקטנים, חווים עם בא האביב את חולשת כוחות הרצון בהגעה לשיעורים, עמידה בזמנים, כתיבת עבודות וכד’.
לא בכדי, קשור זמן זה ביציאה מעבדות לחירות. כי בכל פעם שאנו מצליחים להציב את מרכז ישותנו מול הקולות הלוחשים בתוכנו, אנו משיגים מידה של חופש מולם.
חג אביב שמח!
ימים טובים,
נורית רוזנגרטן
