פס מפריד

תרפיה רוחנית על סף עולם הרוח

מאמר מאת נורית רוזנגרטן

“מחלה, היא עמידה על הסף” אמר שטיינר. סף עולם הרוח פוגש אותנו מדי יום בתחום הריפוי – גם אם אלה העומדים בפניו אינם מודעים לכך כלל. המשימה הרוחנית שנתנו לנו ר. שטיינר וד”ר איטה ווגמן הייתה להפוך את מדע הרוח למקור השראה להבנת הבריאות והחולי באדם ולחדש את המסורות הרוחניות העתיקות ברוח ‘מסטריית האני’ של העידן המודרני. משימה תרפויטית זו כרוכה בנתיב ההתפתחות של המטפל המוביל ללב המסתורין של הריפוי. מהו אותו כוח שמוביל אותנו לסף ומרשה לנו לחצות אותו פחות או יותר במודע? זהו לא אחר מאשר ה’אני’ עצמו, גרעין ישותו של האדם. ה’אני’ אשר מחבר תפיסה והשקפה באמצעות האקטיביות שלו עצמו בהתנסויות של אמת. ה’אני’ אשר מחבר אדם לאדם ומביא למודע את טבעו הגבוה של האחר באמצעות המצפון. אותו ‘אני’ אשר לובש מעטפות בהיוולדו ומשחרר עצמו מהם במוות. החוויה של הסף הינה בין החוויות המרכזיות ביותר של ה’אני’, גם אם רוב בני האדם כלל אינם מודעים לעובדה זו.

אמנות הריפוי ונתיב ההתפתחות בזמנים עתיקים וכיום

בתקופות עתיקות, לנתיב ההתפתחות הרוחני במיסטריות העתיקות הייתה מטרה להביא את האדם לאחיזה שלמה של כוחותיו הרוחניים, לעמידה מול העולם ולהפנמת הכוחות המוסריים של הישויות הגבוהות. כוח פנימי זה היה נבנה דרך תהליכי התחנכות וכך הייתה שורה על האדם הבריאות השלמה, מתוך הבנה כי הוא תושב של שני העולמות, הארצי והרוחי וכי עליו לפתוח עצמו לטוהר של הישויות הגבוהות המזינות אותו ומובילות אותו קדימה.

בזמנים ההם היו לבני האדם יכולות אינסטינקטיביות לאומנות הריפוי ולרוב התרחש הריפוי בתוך המשפחה ועבר כמסורות עממיות מדור לדור. גם הקמתם של בתי החולים הראשונים, הייתה קשורה באופן מלא לאנשי הדת ומתוך כך גם להכוונה של עולם הרוח. עד המאה ה-18 יכול היה האדם להתמסר בקלות לאהבה לנזקק ולדאגה לכל צרכיו, מאחר וזה היה בן משפחה שלו – הורה, אח וכד’. כוח החמלה והנכונות לעזור נבעו מקשר דם. כיום, איננו פוגשים סביבנו עשייה תרפויטית מבוססת קשר דם ובהתאם לכך כל תהליכי ההכשרה לרופאים ותרפיסטים כמקצוע, הם צורך של העת הזו. חציית הסף לאינדיבידואליות, הביאה עמה גם בדידות עמוקה. הסף בין אדם לאדם נפער ומגלה עצמו בחוויה ש’אף אחד לא יעזור לי אם לא אעזור לעצמי’. כל אדם כיום צריך לקחת אחריות על עצמו ועל סביבתו. האינדיבידואל חש בבהירות בתוכו כי הכל צריך להיווצר מחדש בכוחות ה’אני’ תוך חידוש קשריו הפנימיים עם ישויות עולם הרוח, שם ביתו הרוחי – מצדו השני של הסף המפריד בין עולם החושים לעולם הרוח.

סוד חציית הסף בתקופתנו

במאי 1919 דיבר שטיינר לראשונה באריכות על החצייה הלא מודעת של האנושות את הסף, שתחל משנת 1933. הוא תיאר שהאנושות תיפתח לחוויות חדשות, ליכולת תודעה חדשה שיכולה להתעורר לממשות של הקארמה ולהבנת האדם כישות של גוף, נפש ורוח.

בזמנים קדומים יותר היה לימוד סוד הסף נחלתם של המתקדשים במיסטריות. חצייה מודעת של הסף דרשה לימוד קפדני והכנה מתמשכת. כיום, כל מה שמפריד את האדם, בין טבעו האנושי ל’אני’ העילאי שלו, יתגלה בסף. כל צורה של אנוכיות, בין אם היא מתגלה בחשיבה בחוסר דיוק באמת, בהעדר אהבה ברגש או במניעים לא ברורים של אימפולסי הרצון, מפרידה את האדם מהמקור האלוהי שלו ומשליכה אותו לתהום הנפערת בין הרוחי לארצי. בפער זה נמצאת שאיפתו של האדם לפיתוח העצמי. “רבות המתנות שקיבלנו, אבל רבים הם מאוויינו. נראה כי נולדנו להיות בלתי מרוצים” כותב שטיינר בספרו “הפילוסופיה של החירות”. הסף הוא גם אותה מחיצה שאנו מציבים מיד כאשר מפציעה בנו התודעה. אבל למרות היותנו “אזרחים של האדמה”, לעולם איננו חדלים להרגיש שייכים לעולם הרוח. בשאיפה לגשר על הפער טמונה כל שאיפתה הרוחנית של האנושות.

רק במאה העשרים הופך הידע העתיק של ההתקדשות שוב נגיש לאנושות. האנושות התפתחה בכיוון של הפרדה מלאה בין עולם הרוח ועולם החושים כפי שניתן לפגוש דרך התרבות המטריאליסטית. כיום נתקשה למצוא אצל בני אדם חוויה ודאית ואינסטינקטיבית שנושאת אותם מול אתגרי החיים וגם האמונה ברוח או בדת נמצאת בסימן שאלה על ידי מספר רב של אנשים. על כן ההכרה בתמונה זו של העמידה על הסף בין עולם החושים ועולמות הרוח חיונית מאד בעת הזו וישנה משימה להתמיר את ההתנסות הלא מודעת של הסף לחוויה מודעת ואקטיבית. עבור תחום הריפוי חשוב הדבר במיוחד, כיוון שהריפוי נוגע מדי יום בכל ישותו המשולשת של האדם על הסף בקיום האנושי שלו. ריפוי הפיזי, או הנפשי באופן נכון ויעיל יכול להתקיים רק אם הדבר יילקח מתוך התבוננות על התמונה הרחבה והאמתית של החולי והבריאות.

העובדה שבני אדם חצו את הסף אל עולם הרוח באופן בלתי מודע, מתגלה דרך הסימפטום של הפרדת שלושת כוחות הנפש – החשיבה, הרגש והרצון – בפועל והצורך לעבוד מחדש על החזקתם על ידי ה’אני’. זהו גם המאפיין הראשי של החשיבה המדעית בת זמננו, המתגאה בעובדה שהפרידה עצמה מרגש ורצון לטובת היותה אובייקטיבית. הפרדה זו של מחשבה, רגש ורצון קנתה אחיזה במשך זמן רב מבלי שתוכר החשיבות שלה. האנושות ראתה כיצד במאה הקודמת שחרור הרצון מהרגש, אשר הלך אחרי הדחף הקשור לגוף וליצרים – מבלי שנשלט על ידי חשיבה – יצר פרץ של ברוטליות אנושית וחייתיות ומלחמות נוראיות. הסימפטומים של הפרדת חשיבה, רגש ורצון, יצרו מדע שחוקר באופן חד צדדי מחד, ומאידך תהליכים של ניכור וחוסר אהבה בין אדם לאדם באופן הולך וגדל. על כן זוהי משימה הכרחית להעלות לתודעה את החצייה הבלתי מודעת של סף. עקב המצב השורר בכלל האנושות בתקופתנו, גדלה האחריות על חינוך עצמי לחצייה מודעת של הסף ולהבנת משמעותו של המוות בחיי האדם.

הרמוניה בין שלושת כוחות הנפש מבדילה את האדם הנורמלי מהאדם הסובל. אם איברי הרצון מוחלשים, אזי אין האדם מסוגל להפוך את מחשבותיו לדחפים של רצון ומימוש בעולם. אם האדם אינו בעמדה שרגשותיו מודרכים על ידי מחשבותיו, יתקשה הוא להביא את עולם הרגשות להרמוניה עם המחשבות ואז יחווה סבל או שיגעון. עבור תהליך של התקדשות וראיית העולמות הגבוהים, על שלושת כוחות הנפש – חשיבה, רגש ורצון להיפרד זה מזה.

הפרדת שלושת כוחות הנפש

אנו יודעים מתיאורים של דרך החניכה בספר “כיצד קונים דעת העולמות העליונים?” שהתרופפות המחשבה, הרגש והרצון מהריבונות של ה’אני’ בגוף הפיזי, הינה סימן משמעותי של חציית הסף. לכוחות הנפש של החשיבה, הרגש והרצון, יש דחף להיפרד זה מזה בעת חציית הסף. נדרש מאמץ גדול מצד ה’אני’ כדי להחזיק כוחות נפש אלה ביחד מצדו השני של הסף באופן רוחני בלבד. מאמץ זה נחוץ בכל פעם שהאדם מתנסה באופן מודע בכניסה לשביל הידע של העולם העל-חושי.

ההתנסות האקטיבית הפנימית והמשמעותית, דרכה עובר האדם בחציית הסף מתרחשת בחיים הפנימיים באמצעות היכולת להנשא ל’אני’ העילאי, על מנת להחזיק יחדיו את כוחות הנפש – חשיבה, רגש ורצון, כאשר הם נפרדים. כאן פוגש האדם את הפחד מהרוח ומהעל-חושי, הפחד מרמה אינטנסיבית שכזו של פעילות הנפש. האדם בן זמננו היה רוצה שכל האקטיביות של נפשו תפעל רק כתגובה לעולם החיצוני ושרק שם תהיה הנפש בעלת השפעה. חיים פנימיים אקטיביים אלה, האוחזים את שלושת כוחות הנפש, אינם נחלתו של האדם בן זמננו, אך הם אמורים להתפתח יותר ויותר בעתיד. תודעת האדם מועצמת כשהוא חוצה את הסף וכאשר הוא מבחין בטבעה המשולש של נפש האדם בעולם העל-חושי. זהו תהליך לא מודע שנחווה על ידי האנושות כולה, וניתן להיות ער אליו רק אם הוא נלמד באמצעות מדע הרוח. תופעה זו מגלה את נחיצותו העצומה של מדע הרוח לאדם בן ימינו, שכן חצייה זו של הסף חייבת לצאת את גבולות הלא מודע.

חיפוש אחר נתיב מודע של התפתחות הינו מקור לבריאות שכל מטפל חייב להכיר היום. חשיבה צריכה חינוך לאמת, הרגש צריך להתפתח לחמלה ואהבה ואילו הרצון להפוך לחופשי. החופש שהינו הקשה ביותר להשגה – שהוא החופש של האדם מעצמו ומצרכיו האגואיסטים, וחופש ליצור עצמו מחדש כאן על האדמה.

בעבר, הפקידו האנשים את עצמם להכוונתם של המאסטרים במסטריות העתיקות. מאז המאה השלישית לפנה”ס ואילך, הלך והסתיים בהדרגה הקשר עם עולם הרוח. האנושות החלה ללמוד לראשונה בעזרת כוח החשיבה העצמי, אודות הקשר החדש לכוחות הרוחניים המנחים, המטרות והאידיאלים של האדם. כעת התאפשר לאדם להיפתח בעצמו לאופן בו שופעים הכוחות מישויות גבוהות וכיצד הם יכולים בזמננו להילקח לתוך חיי המחשבה כתמונה של מטרת התפתחות האנושות. ה’אני’ מתפתח כך בתודעה ערה ועצמאית תוך שהוא משאיר מאחוריו כמיהות אינדיבידואליות ופותח את האדם להתגלויות של עולם הרוח. אנו רואים אם כן כיצד מגלה עצמו ה’אני’ תחילה רק תחת הנחייה חיצונית, כשהוא אינו מודע לכוחות עצמו, ורק בהמשך, הוא מתחיל להכיר עצמו באופן הולך וגדל, שהוא נקרא להכווין את עצמו. אותה תופעה אנו פוגשים בכל ביוגרפיה אינדיבידואלית של האדם שיוצא מחסות הוריו ומחנכיו ונעמד על כוחותיו שלו.  המיסטריה החדשה היא המיסטריה של ה’אני’. כעת, הכל חייב לעבור דרך קוף המחט של כל ישותו של ה’אני’, אשר הינו כח רב עוצמה ועם זאת לחלוטין לא מאומן או מחונך. החוכמה של האדם מוכרחה להיות מושגת כיום על ידי ה’אני’ בתודעה ערה.

שטיינר, איפשר לנו להיות מודעים לחצייה הבלתי מודעת של הסף במאה שלנו, הוא הפך למודע את העובדה שאנו ישנים בספירת הרצון והעלה אותו לחיי היום יום שלנו לחשיבה ולעשייה, כך שאנו מסוגלים ללמוד להבין באופן מודע יעדים מהצד השני של הסף, ולהבין אימפולסים רוחניים בתחום הטיפולי.

תמונה זו הנפרסת בפנינו מדגישה את המשימה החשובה ביותר לאנושות המודרנית והיא שהאדם יקח על עצמו את העמידה הלא מודעת על הסף ואת חצייתו כאתגר עצמי המכוון את התפתחותו בהתאם.

מתוך:
גוף, נפש, רוח – ר. שטיינר
כנס כריסטמס ליסוד החברה האנתרופוסופית 1924 – ר. שטיינר
מדע הרוח והשאלה החברתית – ר. שטיינר
הפילוסופיה של החירות – ר. שטיינר
כיצד קונים דעת העולמות העליונים? – ר. שטיינר
מקור הסבל, מקור הרוע, מחלה ומוות – ר. שטיינר

חזרה למאמרים אודות הריפוי בגישה אנתרופוסופית


לפרטים והרשמה: אייל - 054-8093995 | shluvim@shluvim.com

 

מאמרים אודות הריפוי בגישה אנתרופוסופית

כלים שלובים מיסודה של נורית רוזנגרטן, היא שיטה שפותחה בהשראת ידע האדם של מדע הרוח האנתרופוסופי. המאמרים שלנו נותנים לקורא טעימה מתוך תפיסת העולם שעומדת המשך >>>>

היפוך תמונת המחלה

הרפואה המערבית והרפואה האלטרנטיבית משלימות לכאורה זו את זו, אך למעשה שתיהן מייצגות גישה לפיה המחלה היא מטרד לא נעים, שאותו יש לסלק. התפיסה הרוחנית המודרנית רואה במחלה המשך >>>>

ריפוי כהתרחשות רוחית

…’היא (הרפואה האנתרופוסופית) מסוגלת לפתוח בפני מדע הרפואה אופקים הכרתיים ודרכי מחקר חדשות כפי שהראיתי. אך היא מסוגלת גם לעורר את ליבו של הרופא למסירות והקרבה, המשך >>>>

ריפוי רוחני – מהמיסטריה המצרית ועד ימינו, משינה לערות

בהרצאותיו “היקום האדמה והאדם” מתאר שטיינר את הקשרים העמוקים בין תקופת התרבות המצרית העתיקה ובין המשך >>>>

פסיכותרפיה בעידן מיכאל

כשאנו פוקחים את עיננו הרוחית להתרחשות העל חושית, אנו פוגשים ישויות שעל פי ר. שטיינר עלו לדרגת “רוח הזמן” – הארכאי, יישויות שלמשך תקופה של כ-350 שנה משימתן להנהיג את המשך >>>>


פס מפריד
20150928_145545-1

נורית רוזנגרטן

מייסדת שיטת ‘כלים שלובים’ מנהלת ומנחה ראשית בבית הספר לאומנות הריפוי. קרא עוד…  

עקוב אחרינו בפייסבוק

כניסה לתלמידים